מצאתי לנכון לשתף אתכם בכמה המלצות שקשורות לנושא. אולי חלק מהדברים שכתובים כאן ברורים מאליהם - בכל אופן, אם הפוסט הזה יגרום למישהו לצייר עוד פורטרט - אז עשיתי מספיק.
אל תתבססו על תמונה אחת - הרבה קריקטוריסטים עושים את השגיאה הזאת, ומוציאים ציור שהוא מאוד דומה לתמונה ספיציפית - אבל לא לבן אדם עצמו. כדי לתפוס "אופי", "מבע", אני לא יודע בדיוק איך לקרוא לזה - נסו להבין איך הפרצוף שאתם מציירים בנוי, מעבר למימד שנותנת לכם תמונה אחת. נסו למדל את הבן אדם בראש. נניח שאתם מציירים מישהו על סמך תמונה שלו מהפרונט, נסו להבין איך האף שלו נראה גם בפרופיל. הפכו את הבן אדם לדמות בשפה שלכם, דמות שאתם יודעים לצייר אותה מכל כיוון.
הנה דוגמא קטנה, קריקטורה של פרדריק שופן שציירתי לפני כחמש שנים:
רמת הרינדור לא מעניינת עכשיו. הבאתי את הציור הזה בתור מקרה בו הייתי צריך לצייר פרצוף על סמך שלוש תמונות שונות כמעט לגמרי:
מהתמונה הראשונה לקחתי את הקומפוזיציה הכללית של הפנים, מהשניה את התסרוקת והגבות הזועפות והשלישית גרמה לי להגזים קצת עם האף.
בחרו בן אדם שקל לצייר : במיוחד אם זו קריקטורה ראשונה שלכם. פרצוף עם סממנים בולטים, מישהו שכבר נראה כמו דמות, אתם יודעים על מה אני מדבר. לא סתם כולם מציירים את וודי אלן, דסטין הופמן ורוברטו בניני.
עיניים : עיניים יכולות להציל קריקטורה. אני לא יודע להסביר בדיוק מדוע, אולי מדובר באיזה תסביך שלי. ברגע שהעיינים יצאו לי טוב - כל השאר הוא כסף קטן. ההשפעה שלהן על הדמיון לבן אדם היא הגדולה ביותר. אפשר לפשל בכל חלקי הפנים, אבל פאשלה בעיניים תורגש מיד, אי אפשר לכסת"ח שם. אני מניח שזו הסיבה שאצל המון קריקטוריסטים קיימת נטיה לעשות את העיניים מינימליסטיות לחלוטין, אפילו סגורות.
היו מינימליסטים : אל הירשפלד אמר פעם ש"כשיש לי הרבה זמן לעבוד על ציור, הוא יוצא לי פשוט, עם מעט קווים. כשיש לי מעט זמן לעבוד - הוא יוצא עמוס בפרטים". קריקטורה טובה אינה מצריכה רינדור מאסיבי. סליחה, קריקטורה טובה אינה מצריכה רינדור כלל. הצללות מושקעות וטקסטורה מגניבה לגלגל העין לא יהפכו את הקריקטורה שלכם לדומה יותר. לא תתפסו אופי של דמות בגלל שהורידים בצוואר נראים ממש אמיתיים. אני לא אומר שרינדור לא מוסיף - הוא פשוט לא יהפוך קריקטורה גרועה לטובה. אם אתם רואים שהציור לא דומה כבר בשלב הסקיצה הראשונית, עצרו, טפלו בקווים הבסיסיים ואל תדהרו קדימה בתקווה שהעסק ישתבח אחרי הצללות.
קריקטוריסטים שכדאי לבדוק :
אל הירשפלד
סבסטיאן קרוגר
סטיב ברודנר
וינסנט אלטמור
הרמן מג'יה
הבלוג של מישל קישקה
הנה דוגמא קטנה, קריקטורה של פרדריק שופן שציירתי לפני כחמש שנים:
רמת הרינדור לא מעניינת עכשיו. הבאתי את הציור הזה בתור מקרה בו הייתי צריך לצייר פרצוף על סמך שלוש תמונות שונות כמעט לגמרי:
מהתמונה הראשונה לקחתי את הקומפוזיציה הכללית של הפנים, מהשניה את התסרוקת והגבות הזועפות והשלישית גרמה לי להגזים קצת עם האף.
בחרו בן אדם שקל לצייר : במיוחד אם זו קריקטורה ראשונה שלכם. פרצוף עם סממנים בולטים, מישהו שכבר נראה כמו דמות, אתם יודעים על מה אני מדבר. לא סתם כולם מציירים את וודי אלן, דסטין הופמן ורוברטו בניני.
עיניים : עיניים יכולות להציל קריקטורה. אני לא יודע להסביר בדיוק מדוע, אולי מדובר באיזה תסביך שלי. ברגע שהעיינים יצאו לי טוב - כל השאר הוא כסף קטן. ההשפעה שלהן על הדמיון לבן אדם היא הגדולה ביותר. אפשר לפשל בכל חלקי הפנים, אבל פאשלה בעיניים תורגש מיד, אי אפשר לכסת"ח שם. אני מניח שזו הסיבה שאצל המון קריקטוריסטים קיימת נטיה לעשות את העיניים מינימליסטיות לחלוטין, אפילו סגורות.
היו מינימליסטים : אל הירשפלד אמר פעם ש"כשיש לי הרבה זמן לעבוד על ציור, הוא יוצא לי פשוט, עם מעט קווים. כשיש לי מעט זמן לעבוד - הוא יוצא עמוס בפרטים". קריקטורה טובה אינה מצריכה רינדור מאסיבי. סליחה, קריקטורה טובה אינה מצריכה רינדור כלל. הצללות מושקעות וטקסטורה מגניבה לגלגל העין לא יהפכו את הקריקטורה שלכם לדומה יותר. לא תתפסו אופי של דמות בגלל שהורידים בצוואר נראים ממש אמיתיים. אני לא אומר שרינדור לא מוסיף - הוא פשוט לא יהפוך קריקטורה גרועה לטובה. אם אתם רואים שהציור לא דומה כבר בשלב הסקיצה הראשונית, עצרו, טפלו בקווים הבסיסיים ואל תדהרו קדימה בתקווה שהעסק ישתבח אחרי הצללות.
קריקטוריסטים שכדאי לבדוק :
אל הירשפלד
סבסטיאן קרוגר
סטיב ברודנר
וינסנט אלטמור
הרמן מג'יה
הבלוג של מישל קישקה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה