בהמשך לטיפים הקטנים שיש לי לתת לעולם, ניצלתי את דמות היתוש המגניבה בכדי לבחון על קצה המזלג את הנושא של העברת פוזה, והכלים שיש לארטיסט הצעיר בכדי להעביר את המסר שלו בצורה החדה והמהירה ביותר לצופה.
הכלי האפקטיבי ביותר לצורך העניין הוא מבחן הצללית. האם הדמות מעבירה את המסר הרצוי- בין אם זה אופי, רגש, אקשן, גם כשהיא מוצללת. אם אני מעמיד את הדמות של אסף במבחן הזה, יש לה קושי לעבור, מאחר והרבה מההתרחשות החשובה הולכת לאיבוד מאחר והיא מתרחשת על רקע מרובה הפרטים של החזה והבטן.
נכון שאפשר לפתור את הכל בעזרת תאורה וצבע, אבל פוזה, כמו לוגו מוצלח, תעבוד גם בשחור לבן בהקטנה של 50%.
בדמות מספר 1, העין עסוקה זמן רב בפיענוח ההתרחשות, כשהיא מדלגת בין כל הפרטים הרבים, עד שהיא עושה אחד ועוד אחד ומשלימה במוח את הבנת הדימוי.
צירפתי הצעה משלי לאותה פוזה. השתדלתי שהאקשן החשוב- דהיינו חידוד האף יתרחש מחוץ לגבולות הגוף ויהיה על רקע נקי וקריא (ע"ע חלל נגטיבי). היידים התחתונות נמצאות שניות בהיררכיה, אבל עדיין תומכות באקשן ובתחושת המאמץ. כדאי לחפש את המתח ותחושת הדינמיות בדמות, כי בסופו של דבר , זה מה שהופך דמות לחיה ומעניינת.
כמובן יש עוד עניניי action line, משקלים, ומתח בין המאסות של הגוף שלא הזכרתי מפאת חוסר הזמן.
אתם מוזמנים להגיב, ולהמשיך לדון על הנושא אם בא לכם.
ליאור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה